עבירות הסמים:

פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג–1973 (להלן: פקודת הסמים), כוללת את כל עבירות הסמים המסוכנים האסורים וכן מסדירה את דיני הענישה בגין ביצוע עבירות אלו.

אנשים רבים סבורים כי החזקת סמים "קלים", כמו מריחואנה, לדוגמא, אינה עבירה פלילית. מחשבה זו משקפת את תפיסתם והבנתם הבסיסית לגבי עבירת הסמים ולגבי השפעתם של הסמים הקלים. אך הנחה לחוד ומציאות לחוד.

במאמר המובא לפניכם, נדון לעומק בעבירות הסמים לפי פקודת הסמים. בתחילה, נציג בקצרה את הפקודה ואת הדין הקבוע בה. בהמשך, נבחין בהבדלים החלים בין העבירות וכן נעמוד על המושגים "סמים קלים" ו-"סמים קשים". לבסוף, נעסוק בקצרה בסמכויות החיפוש ובזכויותיו של אדם. 

כל זאת מובא לפניכם/ן, לנוחיותכם, קוראים/ות. אין לראות במאמר זה תחליף לייעוץ של עורך דין מומחה בתחום הפלילי. 

פקודת הסמים המסוכנים:

כאמור, פקודת הסמים מכילה את כלל העבירות הקיימות בתחום הסמים וכן את העונש הכרוך בגין ביצוע עבירות אלו. תחום הסמים הינו גדול ורחב וכולל פרשנויות רבות והשלכות קשות. מכיוון שאין ביכולתנו להציג במאמר שלהלן את כל התורה "על רגל אחת", נעסוק בעיקר בהבחנה בין סוגי העבירות.

עבירות הסמים הקבועות בפקודת הסמים:

עבירת הסחר הכולל יבוא, יצוא והספקה – סעיף 13 לפקודת הסמים, מגדיר את עבירת הסחר בסמים. סחר משמעו קנייה של הסם והסחר הנעשה בו, לרבות יבוא, ייצוא או הספקה. עבירת הסחר נתפסת הן בעייני המחוקק והן בעייני בית המשפט, כעבירה החמורה ביותר וזאת בשל תוצאותיה הקשות, שהן פגיעה ממשית בצרכני הסמים ועידוד השימוש. כמו כן, נבהיר כי לצורך הוכחת עבירת הסחר, דרושה הוכחה שבוצעה פעולת סחר בין הסוחר לקונה, תוך ידיעה של המחזיק או הסוחר כי מדובר בסם. העונש בגין ביצוע עבירה זו, יעמוד על עד 20 שנות מאסר או לחילופין, קנס על סך 226,000 ש"ח.

עבירת השימוש הכולל יצור, הכנה והחזקה – סעיף 6 לפקודת הסמים, מבחין בין עבירת השימוש בסמים לבין עבירה של הכנה והחזקה. המחוקק מבחין בין כל הפעולות האלו, על מנת להבהיר ולהדגיש, כי כל פעולה תיחשב כעבירה בפני עצמה. החוק גם מבחין בין החזקה לשם שימוש עצמי לבין החזקה לשם סחר. ככלל, ההפרדה בין העבירות תילמד מכמות הסם שנתפס אצל החשוד, שכן לצד כל סם מסוכן שקבוע בפקודת הסמים, מוגדרת כמות הסם אשר החזקת כמות גדולה ממנו, תיחשב להחזקה שלא לצורך שימוש עצמי בלבד. 

סמים קלים או סמים קשים?

רבים סבורים כי שימוש במריחואנה הוא שימוש בסם הנחשב "קל" וזאת בשל השפעותיו ה"קלות", לעומת סם "קשה" יותר כמו הרואין.  חשוב להבהיר כי פקודת הסמים המסוכנים אינה מבחינה בין סם "קל" לסם "קשה", אלא רק בין סוגי העבירות. לכן, שימוש, החזקה, או סחר, בסם "קל" כמו מריחואנה, ייחשבו לעבירה, על כל המשתמע מכך. 

סמכות החיפוש בגין חשד בעבירת סמים:

על מנת להעמיד לדין אדם שביצע אחת מעבירות הסמים, המשטרה יכולה לפתוח בחקירה כנגד אדם החשוד באחת מעבירות הסמים שהוצגו לעיל. אך מהן גבולותיה ויכולותיה של המשטרה בשלב החקירה? האם היא יכולה לערוך חיפוש על כל אדם?

התשובה שלילית. סמכות המשטרה לערוך חיפוש על אדם, קבועה גם היא בחוק. ככלל, לשוטר מותר לערוך חיפוש בגין חשד להחזקה בסמים, במידה וקיים חשד סביר לכך. חשוב להבהיר, כי חשד סביר אינו "תחושת בטן" של השוטר, כי בוצעה עבירה. חשד סביר הינו חשד אובייקטיבי שייבחן בעיני בית המשפט. זאת ועוד, ישנם מקרים שבהם השוטר ייאלץ להחזיק בצו חיפוש הניתן על ידי בית המשפט, כאשר ללא צו חיפוש, הוא לא יוכל כלל לבצע את החיפוש האמור. 

מה לגבי זכותו של האדם שעליו עורכים חיפוש?

כאמור, חיפוש על גופו של אדם, מצריך חשד סביר לביצוע עבירה. בהיעדר חשד סביר, על השוטר ליידע ולהבהיר לחשוד, כי הוא רשאי לסרב לקיומו של החיפוש. כאשר מדובר בחיפוש הנערך בחצרים, הרי שעליו להיות מלווה בצו, המשטרה מחויבת להחתים את מחזיק הבית על קיום החיפוש וכן מחזיק הבית רשאי לשני עדים, שיצפו במהלך החיפוש.  

לסיכום:

עבירות סמים, הן עבירות הנושאות בחובן קלון מצד אחד, אך מצד שני – ידוע ששימוש בסמים קלים הוא דבר נפוץ, למרות שהוא עשוי להביא אדם לידי העמדה לדין. לכן, אנו מציעים תמיד להיעזר בעורך דין פלילי, בעת הצורך.